אני פשוט צריכה לפרוק קצת (טריגר דיכאון)

כבר כל כך הרבה זמן שלא הרגשתי שמחה וזה סיוט... הרבה ימים אני לא יכולה לצאת מהמיטה וההורים שלי חייבים לעזור לי לקום או שאני לא אשתה, אוכל או אלך לשירותים כל היום. הכדורים נגד חרדה ודיכאון לא עוזרים. כשאני בבית ספר אני לא מצליחה ליצור קשרים חברתיים למרות שזה אף פעם לא היה לי קשה, אבל בחודשים האחרונים אני פשוט לא מסוגלת לדבר עם אנשים. גם כשאני נמצאת עם החברות שכן יש לי אני לא מצליחה להרגיש כלום. פיספסתי המון חומר לימודי ואני אמורה להתחיל להשלים אותו אבל זה נראה לי פשוט בלתי אפשרי כי אני כל הזמן רוצה לברוח. אני לא ישנה כמו שצריך והיום נרדמתי בבית ספר. אני פשוט כל כך רוצה לחזור להיות מי שהייתי פעם, להרגיש דברים, לשמוח, שהכל יהיה יותר קל ושאני אוהב את עצמי שוב.