הדבר הכי קשה שלדעתכם עברתם בחיים?

לא חושבת שכדאי לי לרשום בסטיפס, קשה מדי.

לא עולה לי משהו אחר לראש מאשר התקופה שבה הייתי לבד, עם חרדות ופחדים.

שלפני שלוש שנים מישהי החליטה שהיא רוצה להתעלל בי ולהרוס לי תחיים, הפסיק לפני שנה כי עברתי בצפר

הפרידה הראשונה שלי

אממ קרו לי המון דברים חמורים לדעתי, אבל פעם הייתי מאוהבת במישהו שהתייחס אליי מגעיל, זה נראה לי היה האירוע הכי קשה שחוויתי.

אמ... השנה הייתי כל הזמן בבדיקות וצילומים כי עברתי תאונה והיה ממש קשה

כרגע. אני לא סגורה על הנטייה המינית שלי וזה הדבר הכי מחרפן העולם

גילו לי בגיל 13 שיש לי אח שעזב את הבית בגיל 18 ולא רוצה קשר עם המשפחה. אני לקחתי את זה קשה מידי

הייתי מאוהבת בילד כלשהוא ואז החברה הכי טובה שלי החליטה שהוא חתיך והתאהבה בו גם.. בגלל זה הסתרתי את מה שאני מרגישה ושמרתי הכל בפנים, לא רק הרגשות אליו אלא גם הלחצים והבעיות האחרות.. התחלתי לאכול רק קורנפלקס בבוקר ובשאר היום לא אכלתי ויצא שיום אחד התחלתי לחתוך את עצמי.. ולא רק זה, החברה הכי טובה שלי והילד ההוא דיברו והיא ניפנפה לי עם זה בפרצוף ואז שהיא הבינה שהוא לא " שם " עליה היא באה ובכתה לי

הדבר הכי קשה שקרה לי שנפלתי מול כל הילדים בשכבה כולם הסתבבו עלי בשנייה וצחקו והצביעו עלי

מוות של אבא, צביעות, ניצול, הטרדה מינית, בגידה, חתיכת ורידים, רצון למות, שנאה עצמית.

השנה הראשונה של התיכון.

אנורקסיה / דיכאון / הטרדה מינית...
רק תבחרו חח

איבוד של אבא, חברה קרובה, סבתא.. 3 ניתוחים בשנה מלא בדיקות מחטים.. פחד שאני לא מספיק טובה ושאני לא אצליח בחיים. ועוד ועוד

דיכאון עמוק
בולימיה
שנאה עצמית
בריונות
גזענות
רכילות
הטרדות
שקרים
ocd
התקפי חרדה
פגיעה עצמית
אנורקסיה
רצון למות

ויש עוד מלא

כל זה קרה לי לפני חצי שנה ועכשיו זה חזר.

שאמא שלי הודיעה לנו שאבא שלי מתחיל לעבור בחול ושנראה אותו רק פעם בחודש וחצי לעשרה ימים ושהכלבה שלי הלכה לאיבוד

נולדתי

שאבא שלי נרצח..
ובכללי שיש הרבה מוות סביבי..

חרם למשך חודש מצד אמא שלי
חתכים
הפרעות אכילה
ניסיון אונס מצד הדוד
דיכאון עמוק
ועוד שאני מעדיפה לא לפרט
אבל צריך לדעת להכחיש את הכל ולחייך (:

המוות של אמא שלי.

היו לי שלושה דברים..
1. הייתי תמימה מאוד בילדותי. בכיתה ז' נפקחו עיניי ופשוט נהייתי בדיכאון כי אי אפשר לסמוך על בני אדם
2. חשבתי שמצאתי לי 3 חברות שאפשר לסמוך עליהן.. כנראה שלא.
3. בקיץ שעבר אמא שלי סבלה מאוד. שמעתי אותה בוכה בלילה ולא הייתי יכולה לעזור לה. וכשעזרתי לה, שמעתי אותה עוד פעם בוכה וזה פשוט צבט את הלב שלי..
השניים הראשונים אולי לא נשמעים לכם קשים, אבל תאמינו לי כשמאמינים במשהו ומתאכזבים זה כואב.

המוות של חבר שלי, אחרי שנה ותשע יחד.

סבלתי מחרדה חברתית ברמה שלא יצאתי מהבית
ובגלל זה היה לי דיכאון
שנאה עצמית
כל זה האמת השתפר מאז הרבה מאוד, אבל כל יום זה עדיין רודף אותי וחוזר
ברמות נמוכות יותר אבל זה מציק ובגלל זה אף אחד לא מבין אותי, ונראלי אני שוב אכנס לתקופה של
בדידות.

החרדות שלי

התאהבתי במישהו שמאוהב במישהי אחרת, ומובך בקטע רע מזה שאני מאוהבת בו

היום בו החברים והמשפחה שלי נטשו אותי והיום בו הבנתי שכולם מנצלים אותי ואין לי אף אחד בעולם כולו.

מוות של החבר שלי (היינו ביחד 3 שנים)

כל החיים שלי

הפרעות אכילה, ocd, בריונות.

זה שאני שונאת את עצמי. לא משנה כמה אני אטפח את עצמי ואשקיע, אני בחיים לא יאהב את עצמי. ואני גם סובלת מחרדה חברתית. שזה הדבר הכי גרוע בעולם. אני לא יכולה לבטאות את עצמי, אני מדחיקה את הרגשות שלי בגלל שאני מתביישת בעצמי ואני פשוט לא מצליחה לצאת מזה

הפרעות אכילה, הטרדה מינית, אהבה ראשונה, אכזבות למיניהן בעיקר מעצמי, ריבים ממש מכוערים של ההורים שלי, אח שלי בן 20 שהיה בהתקף עצבים והייתי איתו לבד בבית. זה מה שאני זוכרת בעיקר.

כתבתם פה דברים מאוד קשים!
כל הכבוד על ההתמודדות, אם אתם צריכים משהו אני פה בשבילכם!

נולדתי

נולדתי וגדלתי ברחוב לבד רק עם זוג הורים ש24 שעות בעבודה כדי להשיג אוכל וחבר טוב שגדלתי איתו ולפני שנה הוא מת

אני חושבת שאצלי החרדות היו הכי קשות. יש עוד המון דברים האמת.

כל האנשים שהגיבו פה- אם אתם צריכים משהו, אפילו סתם לדבר שלחו הודעה

איבדתי את סבא שלי, נכון זה משהו שכולם עוברים, אבל סבא וסבתא שלי גידלו אותי, אז לכן הוא היה כמו אבא בשבילי

1,, נכוותי קשות 3 פעמיים שהייתיי תינוקות עקב הזנחה
2, נער ניסה לאנוס אותי והצלחתי לברוח למרות שהיה מאוד מהיר שהייתי בת 7 ושכחתי לגמרי
3, בהמשך רק עכשיו חושבת שזה גרם נזק בהמשך
4, בן דוד שלי בן 13 נגעה בי אם האיבר מין שלו שהייתיי בת 6
5, הורים שלי היו מהרביצים לי קשות כדי לחנך אותי אפילו הובלתי לבית חולים בגלל שהיה לי כמעט זיהום בגלל המכות
6, יש לי הפרעות קשב וריכוז ומחשבות פולשניות ל הפרעה טורדנית כפייתי (ocd) קשות
7, הבדידות התקפי חרדה כמעט כל היום, וברהיונות ביוסודי כי עשיתי משהו "נורא" למלכת" הכיתה"
8, ובדידות שהורגות אותי כמעט כל לילה וכל פעם שאני קובעת אם מישהו מברזים לי למשל לפני שעה קבעתי אם מישהי לצאת לריצה והיא לא היית איפה שקבענו לא התקשרה לא כלום ואי אפשר לתקשר אלייה או לשלוח הודעה יש לה טלפון ישן,
10, רצון למות לפעמיים מחשבות אובדניות
11, שנאה עצמית חוסגר ביטחון סגורה מדי שקטה מדי
12, חרדה חברתית
13, דיכדוך, אולי זה דיכאון לא ידוע כי הפסכולג הפנה אותי לפסכיאטר כי הוא גם לא יודע

אנורקסיה

סרטן לסבתא שלי

חרדה חברתית קשה
אין לי חברים בכלל מאז היסודי

אהבה

אונס בגיל קטן ומוות של חברה מול העיניים שלי..

הרגע שבו הבנתי שהאדם השנוא עלי בעולם הוא אני..

התמודדות עם המוות של אבא שלי

אני זוכרת את זה בתור תקופה קשה שנגמרה לפני כמה חודשים.. אבל עכשיו כאני מסתקלת לאחור זה לא כזה קשה לי וכואב.. הכל קרה בערך באותה תקופה אז ככה החברות הכי טובות שלי במשך שנתיים פשוט התחברו לבנות אחרות והקשר התנתק וכשניסינו לשחזר את הקשר אז פשוט החברה הכי טובה שלי פשוט שיקרה לי בשביל להיות איתן.. וגם היה לי הרבה לחץ מהבית ספר.. הם כל זמן לחצו עלי.. וגם בבית הייתה תקופה לא הכי טובה ההורים רבו.. כיום ב"ה הכל הסתדר עם ההורים.. ואז גם נדלקתי די קשות במשהו וחברה שלי גם החליטה שהיא אוהבת אותו והיא צרחה את זה כמו מטורפת.. אז כל הבנות ידעו אז הרגשתי די מגעיל עם אני יגחד שאני אוהבת אותו.. וכיום הם חברים.. וגם יש קטע כזה אצלנו שכולן צריכות להיות מדריכות אז המדריכה שלנו הכניסה אותנו ואני ועוד איזה מס בנות בודדת לא נכנסנו להדריך.. אז הרגשתי ממש קשה עם זה כי לקחו את זה ממש של חיים ומוות.. וגם עכשיו כל החברות שלי מדריכות אז הן נותנות את עצמן לחניכות שלהן ושמות פס עלי.. אבל כיום מצאתי לעצמי חברות חדשות מנסה להתנתק מאותה חברה מגעילה.. שמתנשאת.. ופשוט את החיים.. ומזמן לא הייתי שמחה ככה בשנים האחרונות..

החטיבה
אנורקסיה
ובריונות

חרם במשך כל היסודי
הפרעות אכילה
דימוי עצמי קשה (עד עכשיו)
שנאה עצמית

עזוב אחי

מוות של אנשים שקרובים אליי, סוג של בריונות בשכבה, חרדות וצוק איתו שרק הגביר את החרדות.

שאמא שלי נפטרה ז''ל.