זהו? אני בעצמי הרסתי לעצמי הכל.

פרשתי מהלימודים ממלא סיבות בלילות אני יוצאת ביום ובצהריים אני ישנה, אוכלת ארוחה אחת ביום וישלי מחשבות אובדניות 24/7 דיכאון חרדות הכל ריקני אין לי משמעות לחיים אני פשוט לא מרגישה כלום למה דווקא לי? למה לא יכלתי להיות שמחה כמו כולם עם חיים רגילים. דווקא אני..היחידה מכל הכיתה שהייתה לי. היחידה במשפחה. נמאס לי ולא לא באלי למות/להתאבד באלי פשוט להעלם מהעולם הזה עד שהכל ייגמר אין טעם לחיים אה? אין עם מי לדבר כמה שניסיתי רק הפך הכל לגרוע יותר אני צריכה פשוט לסתום ולסבול בשקט מכל השיט הזה. אף אחד לא צריך לדעת את זה אני לא צריכה לשפוך תבעיות שלי על כאלה שמתמודדים עם בעיות משלהם הם גם ככה לא ידעו לעזור וזה עשה את זה רק יותר גרוע פסיכולוג? פסיכיאטרית? Nothing אף אחד לא ידע לטפל בזה. גודביי (לא חייבים לעזור הייתי צריכה לפרוק)