דברים שרק אנשים עם חרדה חברתית יבינו?

להבריז משיעורי חינוך כדי שלא יבחרו בך לדבר.
לא להתנדב לדברים.

שיש מעגל כזה שאומרים תשובות ואתה חושב כל הזמן רק מה להגיד וחוזר על זה במוח
"את עצובה" "למה את עצובה"

שצרך להיכנס לשיעור באיחור ויש איזה 7 שניות של מבטים עליך, שיש לך יום הולדת ואתה צריך לסבול את ה-30 שניות ששרים לך יום הולדת ואתה לא יודע איפה לבהות, כשאומרים לך להשתתף יותר בשיעורים אבל בתכלס אתה פשוט לא מסוגל לאמר או לדבר.. זה דברים שעלו לי מהראש בתיכון ועבר די הרבה זמן חח.

להגיע באיחור של קצת ולא להיכנס לכיתה עד ההפסקה רק כדי שלא ינעצו עליך מבטים

כיתה חדשה
שיעור פרטי
שהמורה אומרת לך לדבר

פתאום להתקשות לנשום ולדבר עם אנשים בו זמנית

וואי כלכך^

פחד אימים מלשלם בחנויות

לברוח לחדר שבאים אורחים

קושי למצוא עבודה

לחזור על כל מילה ומשפט מליון פעמים בראש לפני שמוציאים אותם מהפה

ללכת לכל מקום עם אמא

שלא הבנת שאלה מסויימת במבחן אז את/ה מעדיפ/ה לנחש את התשובה מאשר לפנות אל המורה לעזרה

שאתה מתחיל לרעוד

שהלב דופק מהר מהרגיל ושנהיה אדום..

שואל השאלה:
האמת שלא אובחנתי עם חרדה חברתית, אני רק בטוחה שיש לי את זה
ואחרי שקראתי את התשובות שלכם אני עוד יותר בטוחה בזה, כי *כל* (ואני מתכוונת לכל) הדברים שאתם רשמתם קורים לי כל הזמן

לסרב לצאת עם חברים כי הם הזמינו אנשים שאתה לא מכיר (או שזו רק אני?)

לשמוע אנשים צוחקים לידך ולהיות בטוח שהם צוחקים עליך

להיות בחרדה בכל מקום עם יותר מ3 אנשים
"הם שונאים אותי 100%"
תמיד חושבים שכששומעים צחוקים זה עלייך

אני היחידה שמגמגמת כשאני מדברת עם אנשים שאני לא רגילה לדבר איתם?
גם יש את הרגע הזה שאני ממש בלחץ מהקראת שמות וכשאומרים לי להקריא את התשובה

^כן גם אני

שואל השאלה:
אומייגד אני כל כך מזדהה, ממש עם כל מה שכתבתם. כדאי לי ללכת לאבחן?

וואי פורים זה גיהינום בתיכון
בקושי מגיעים עם תחפושות וכל הדרך לאוטובוס רוצים למות ועל סף התעלפות

לבקש מאנשים שידברו בטלפון בשבילך

^ממליצה ללכת לאבחון שואלת השאלה

הו גם לפעמים אני צריכה להיכנס לכיתה באמצע השיעור בגלל משהו וכדי לחסוך מבטים אני מבריזה

אנשים שקופצים עליך ב"מזל טוב!" באמצע המסדרון ומושכים תשומת לב

להתבייש לבקש לשבת ליד מישהו כשאין מקום בהסעה

לשמוע אנשים מדברים ולהיות בטוחה שמדברים עליי

כשאני מזמינה בגדים מהאינטרנט, אני לא בוחרת במשלוח עד הבית (גם אם הוא חינם) כי אני לא רוצה לפתוח את הדלת.

אגב, גם אני לא מאובחנת
ואף אחד לא יודע שזה מה שקורה לי בבית ספר,,

באוטובוסים אני לא יושבת במושב הפנימי (ליד החלון) כדי שאם יישב לידי מישהו ואני אצטרך לרדת בתחנה, לא אצטרך לבקש ממנו לקום.

כשאת קונה משהו ואז את צריכה לחפש את אחד העובדים שם והמקום מלא באנשים..
להיכנס לכיתה ולהסביר למה איחרת כשכולם מסתכלים עלייך..
ללכת בדרכים שהם לא ראשיות וממש ממש מאריכות את הדרך רק בשביל לא לראות אנשים..