היי,אני כתבתי משהו על מקרה שחוויתי אשמח שתגידו כל מה שחשבתם כשקראתם

כן..
כנראה שככה זה קורה.
כך העולם עובד
לפני רגע הייתי שם
נשמתי את אוויר הפסגות
חשתי אותו בעורף
חברים.
חברות.
חיוכים.
הדדיות
וכן גם אושר?
מי היה מאמין שטעיתי טעות אנוש קטנה
אחת
-לשון הרע-
אולי לשון האמת?
אבל לא ראיתן את זה מהצד שלי..
חשבתי שאת שונאת אותי
שאת לועגת לי
עושה ממני בדיחה
מה הקשר ביני,לבין "מלכת הכיתה"?
אהבת אותי..
כן בטח, אולי..
אני לא אשכח את מה שעשית לי..
אבל עברתי הרבה מאז
התמימות גם כן תמה
כולן חשבו שאני נטפלת אלייך
מנסה להיות החברה הכי טובה של המלכה;
כל כך הרבה פרצופים
כל כך הרבה שקרים
מסתבר שאני עדיין
-תמימה-
אם אהבת אותי,למה עשית את זה?
למה ידעת לאגור את הכאב שלי..
את אלה שפעם היו חברות שלי...
נחתתן עליי..
בתוכי.
ריסקתן אותי.
חייתי באשליה.
בלון שהתנפח יותר מידי.
ברחתי משם.
ההשפלה שלכן.
הרגשתי חסרת אונים.
רציתי לצרוח.
רצתי
ניסיתי להתחמק.
כולם מסתכלים עליי,מבטי אימה.
אבל
אני מחייכת
אולי ככה תבינו שאני זורחת.
אבל בפנים
חושך,אין אפילו כוכבים.
דממה