8 תשובות
אני אספר לך מה היה אצלי..
בכיתי מלא נשמתי חזק הייתי בלחץ לא ידעתי מה לעשות עם עצמי
בכיתי פשוט בלי סוף כל שנייה זכרתי בזה ובכיתי
שואל השאלה:
רגע וממה נגרם התקף חרדה? ולמה יש את זה רק לאנשים מסוימים?
אנונימית
זה נגרם מלחץ שאנחנו מפחדים ממשהו שיקרה בעתיד (לי לפחות מה שקרה)
ואין לי מושג למה יש את זה לאנשים מסוימים
שואל השאלה:
אחותי אמרה לי שהכל יכול להיות בסדר אצלה ובאותו רגע היא פתאום מרגישה שיקרה משהו רע והיא מתחילה לרעוד ולפעמים לבכות וכזה..
למה שיקרה משהו רע? סליחה זה פשוט מעניין אותי
אנונימית
כן.. זה התקף חרדה מי שנמצא בהתקף חרדה זה יכול לבוא סתם בפיתאומיות(אין לי מושג איך כותבים את זה חח)
ולהתחיל להזיע ולבכות ולהיות בלחץ מי שבהתקף חרדה חושב בדרך כלל על העתיד מפחדים ממשהו שיקרה
וכעיקרון אי אפשר לדעת מה יקרה מחר..
אצלי זה שהלב דופק ממש ממש מהר, מתחיל להיות לי קשיי נשימה , בכי בלתי נשלטת ,זיעה קרה , תחושה של בחילה כזאת ומחנק בגרון ורוב הזמן שזה קורה לי זה בפתאומיות ואני יכולה להיות הכי רגועה שיש אבל זה לא נשלט אז ניסו לבדוק לי ממה זה נגרם אבל לא מצאו אבל אמרו לי שהמוח נזכר באיזה סיטואציה שקרתה ואז המוח בטרואמה ואז מתחיל ההתקף משהו כזה אבל לא זכור לי סיטואציה מסוימת שגרמה לזה...
לי היה שנה שעברה התקף חרדה כשהייתי בכיתה והייתי צריכה להציג משהו. הלב שלי דפק ממש מהר, התחלתי להזיע, היה לי קשה לנשום ולא הצלחתי להפסיק לרעוד. זאת הייתה הרגשה ממש נוראית
אנונימית
מה מרגישים בהתקף חרדה?
התקפי חרדה מעוררים הרגשה חריפה של פחד , הרבה יותר חזק מזה שמתעורר בדרך כלל במצבי מתח קיצוניים. המתמודדים עם התקפי חרדה מרגישים לעתים קרובות כאילו הם במהלכו של התקף לב או אובדן שליטה טוטאלי על המחשבות. כתוצאה מכך מרביתם פונים לשירותי רפואת חירום.

הנה עדות מהימנה של פסיכותרפיסטית בבאר שבע, בת 35 שסובלת מהתקפי חרדה חוזרים וקשים:

"...זה מתחיל בתחושה שמישהו שם לך אבן על החזה, אבל כוח המשיכה לא עובד כלפי מטה, אלא פנימה, ישר לתוך בית החזה... ואז מגיעות הנשימות הכבדות, שגורמות לתחושה שזה ייגמר במוות ודאי. אחרי שאת מבינה שאת לא עומדת למות, את פשוט מייחלת שזה יקרה כדי שתיגאלי מייסוריך... כשזה נמשך יותר מכמה שעות, מתחילה תחושה שמזכירה קלקול קיבה, שבשבילי מעידה שכל המערכות נסגרות, התיאבון נעלם כלא היה והכאב החד של החרדה מתפשט בכל הגוף, מכפות הרגליים ועד הראש..."



היא מוסיפה:

"... תחושת אי-שקט מטורפת... אי אפשר לעמוד, לשבת, לשכב, אי אפשר להיות בחושך וגם לא באור, אי אפשר לראות טלוויזיה, אי אפשר לדבר עם אנשים אבל גם אי אפשר להיות לבד.

זה כמו טריפ רע שאתה רק רוצה שייגמר. בהתקפים ממש חמורים גם נשימות לא עוזרות, כדורים לא תמיד עוזרים, רק תחושת חוסר אונים מוחלטת... "